גוטן מורגן. ברלין 2014

  

את יום הולדתי השנה חגגתי עם בן זוגי בברלין וברלין בסוף נובמבר קפואה.
אבל שחלילה זה לא יישמע כאילו זה הדבר היחיד שאני זוכרת מהנסיעה שלי. להיפך, הקור הזה גרם לחוויה ברלינאית חורפית ומגניבה  - בזכותו גילינו מקומות מפתיעים והזויים, כאלה שלא מגיעים אליהם בסיטואציה אחרת. 

אני עוברת על התמונות, משחזרת רגעים שחוויתי שם ומחייכת לעצמי. היה מושלם.

ברלין יפייפיה. היא מגניבה, בועטת, צבעונית וקשוחה. עיר מלאה בניגודים שמתחברים בצורה מושלמת למקום חד פעמי. אחד היתרונות של ברלין זו מערכת התחבורה הציבורית המעולה שיש בה. מעבר לזה שהיא מאוד ידידותית ויעילה למשתמש, חווים בה את כל גווניה האנושיים של העיר, ללא ספק חוויה ויזואלית מגניבה בפני עצמה.

אופנת רחוב בברלין נושאת את אופיה של העיר - למרות הקור והצורך בשכבות, נראה שאנשים מתלבשים לפי מצב הרוח. 

להבדיל ממני, שלא יכולתי להזיז את הצוואר (בגלל שני צעיפים) ולא להצמיד את הידיים לגוף (בגלל ארבעה סריגים שמתחת למעיל) הברלינאים נעים בקלות, לבושים אסתטי, צבעוני, מאוברזים באקססוריז ומפזרים תחושה של חום תמידי סביבם. 

ואיך אפשר לדבר על אופנת רחוב בברלין ולא להתייס לאופנת הרחוב האמיתית - הגרפיטי!

חנויות הבגדים הברלניאיות מזמינות. לא בגלל שקפא לי האף והייתי חייבת להפשיר, אלא בגלל שכבר מחלון הראווה רואים שיהיה מעניין שם בפנים. באופן מפתיע החוש הראשון שמתעורר לחיים כשנכנסים פנימה הוא חוש השמיעה. בכל חנות היה פלייליסט וסאונד משובחים, שמתאימים לאופי החנות ומעצימים את החוויה.
החנויות עצמן מאוד גדולות ומעוצבות (יחסית לחנויות בארץ). לכל חנות קונספט עיצובי ואווירה ייחודית משלה.
בהרבה חנויות יש גם מגזינים, ספרי אמנות וגרפיקה, פריטים לעיצוב הבית, משחקי הגיון, ועוד כל מיני דברים מגניבים שלא באמת משמשים למשהו. לפעמים אפילו יש בחנות בית קפה קטנטן, בר ועמדת די ג'י.

ויש גם המון חנויות וינטג' בברלין. כל חנות שנכנסתי אליה מעוצבת כמו חלל ביתי של פעם. מייד דמיינתי זוג צעיר משנות החמישים רוקד לצלילי הרדיו החדש שהם זה עתה רכשו.

וכמובן שאי אפשר בלי שווקי הפשפשים שמתקיימים בסופי שבוע.

                                                                               














                                         
טוב, מספיק עם השטחיות. ברלין היא עיר של תרבות. אין ספור תערוכות ומוזיאונים, חנויות ספרים, ארועים, פסטיבלים ומוזיקה בכל מקום.

אחד המוזיאונים המרתקים היה זה של הלמוט ניוטון Helmut Newton.
הרבה זמן שרציתי לראות את עבודותיו בגודל מקורי. לחוות את האמונות שלו מהכי קרוב שאפשר.
כבר בכניסה למוזיאון יש דגם של הלמוט שמזמין להכנס לתערוכה. בהמשך גם דגם מדוייק של המשרד שלו. לצד העבודות מוצגים לראווה בווטרינות מזכוכית פירטי אקססוריז שונים שרק לפני רגע ראיתי בתמונות. אפילו בגדיו האישיים של הלמוט מוצגים על בובות בחלון הראווה של חייו.  
לא צריך יותר מזה בשביל להכנס לאווירת נויטון של שנות השבעים-שמונים.
מצילום לצילום צללתי לחיי הנהנתנות שהוא חי וצילם, לחיי המפורסמים, העשירים והדוגמניות היפות והמשוחררות.
בדמיוני כבר ראיתי את עצמי יושבת על מיטה גדולה בחדר מלון יוקרתי עם כוס שמפנייה ביד. הייתי ברונטית עם קארה בבגד גוף שחור שכולו תחרה, ענק יהלומים קישט את צווארי, ונעלי עקב גבוהות מהדרות את כפות רגליי.
מודה שמעולם לא הייתי קרובה כל כך לחיי הזהר של אותה התקופה. 

ברלין מפתיעה. בדילוגים לא מתוכננים ממקום למקום, מצאנו את עצמינו מגיעה לאתרים הזויים ומסקרנים.

כך למשל הגענו לגמרי במקרה למוזיאון סוריאליסטי שכולו מכונות וחפצים ששימשו במאה הקודמת לרפואה, משק בית והנדסה וכיום הם נראים כמו מכשירי עינויים טיפוסיים שרואים בסרטים. 

המוזיאון בבעלותו של צלם ממוצא רוסי, גאון ומטורף בו זמנית, שבהתלהבות רבה הכניס אותנו לחוויה חד פעמית במוזיאון החלומות שלו. את מה שראינו ושמענו שם גם בויקיפדיה עוד לא ראו ושמעו. הביקור במוזיאון הזה היה מרתק עד כדי כך, שכשיצאתי משם באמת שלא יכולתי לדבר.

ברלין נראית כבלתי נגמרת. תמיד יש עוד ועוד דברים לראות ולגלות. אבל אני לא מהאנשים שעושים ספורט מהחופשה שלהם, ולכן גם הרשנו לעצמנו לקום מאוחר ולהתבטל בבתי הקפה ולעוף על חיי הלילה של העיר.

ברלין הייתה טובה אלי. אני כבר מחכה לחוות אותה שוב והפעם בקיץ.

תיעד באייפון, ההוא שסובל אותי