South Portugal או החופשה שחלמתי עליה, התממשה.

אני לא יודעת ממה להתחיל פוסט "החופשה שחלמתי עליה", כי לצערי היא כבר מאוחריי ונותרתי רק עם הזכרונות.

אולי אתחיל מזה, שהיא הייתה בפורטוגל. בשבוע הראשון זו הייתה ליסבון המאגית ובשבוע השני היו אלה החופים הפראיים של דרום פורטוגל.

אתרכז בדרום פורטוגל, כי אם אתחיל לכתוב על ליסבון, חוששת שאסיים עם כרך של "מסע אחר".

אהיה כנה - אני לא רוצה לגלות את שמם של המקומות המדהימים שהייתי בהם כדי לשמור אותם לעצמי ולמנוע מתיירים קולניים להגיע לשם. זה אנוכי אני יודעת, אבל אם תבקשו ממש יש סיכוי שאשבר ואחשוף את כל הקלפים.

כך יצאתי. עייפה, סקרנית, צמאה לימי מנוחה ושחרור מנטאלי, בידיעה מוחלטת שנופי טבע יעשו את עבודתם ויטעינו את הבטריה שלי  ב100%.

בדרום פורטוגל יש הרבה כפרים אותנטיים, בהם פוגשים אנשים אדיבים שלא ממהרים לשום מקום.
זה נשמע כמו התחלה של אגדה מודרנית וכך באמת הרגשתי - רובוט עייף שמסתובב עם תרמיל על הגב ומתמלא באנרגיות. הנופים הציוריים הם כמו בכתבות של טטיאנה הופמן - השמיים נקיים, הבתים צבעוניים, האוקיאנוס קר והחול רותח. זה כאילו כל החלומות שלי התרכזו בחלקת האדמה הזו.

כשהחופש עם נוף מהכתבות של גברת הופמן מצטלבים, הם יוצרים לילות איכותיים.
כמות גדולה (כמו זו שצרכתי) של פירות ים ודגים יכולים לגרום לאלרגיה, הרבה יין ובעקבות כל זה, ניסיון לתקשר עם המקומיים יוצרים קרנבל חושים שלא יבייש את ריו דה ז'נרו.

דרום פורטוגל נועדה לאנשים שאוהבים טבע, אוקיאנוס, אוכל ומנוחה.
לכן, כל מי שמתחבר לכל מה שציינתי - עזבו את הטלוויזיה וטוסו לטייל.