צריכה-צרכנות-צורכת-צרכתי
כמה שעות לפני שאני ממריאה לחופשת הקיץ השנתית, אני אורזת מזוודה וחושבת על כמות הבגדים שאני מכניסה לתוכה. מחשבה נוספת עוברת לי בראש, היא ההבנה שאני לא רוצה/צריכה שום פריט נוסף שייכנס לארוני, כלומר אני לא הולכת לקורע את העיר במסע שופינג היסטרי כמו שנהגתי לעשות פעם. הקניות כבר לא מרגשות אותי. בתקופת התיכון, הרבה לפני שרשתות ה"לואו קוסט" עלו לארץ, היינו קונים בגדים בחנויות קטנות ויקרות (היום קוראים לזה "חנויות בוטיק"). כשרצינו לקנות משהו זול יותר היינו נוסעים לתל-אביב לנווה שאנן, שם החולצות והשמלות עלו כמעט חצי ממה שמכרו בחנויות. היום כל קניון עירוני שמכבד את עצמו, מחזיק בשלוש רשתות ׳לואו קוסט" לפחות, כדי שלא תתרחקו מהעיר ותוכלו לרכוש נעליים ב-15 שקל בעיר מגוריכם. סיילים, הם בכל מקום ולא רק בסוף עונה. נדמה שאי אפשר לצאת לטיול בעיר בלי שתחכה לך מלכודת דבש על תג מחיר של - 20 ש"ח עליה. מה זה עשרים שקלים לשמלה כשקופסת אקמול יקרה יותר