לכל פריט שישנו אצלי בארון יש לו ערך סנטימנטלי וזה לא משנה אם הוא נקנה אתמול או שהוא אצלי מימי התיכון (כן, יש לי לא מעט כאלה). איך לשמר על הבגד כדי שנוכל להנות ממנו כל עוד הוא עולה עלינו? אמנם היצרנים הושיטו יד לעזרת הצכן והמציאו לנו סמלי עזר שחקקו על פיסת בד, שמסתתרת בצד הפנימי של הפריט, אך זה לא שונה בהרבה מכתב חרטומים שהיה לסימני הוראה במצרים העתיקה. גם כאן אנו רואים יד,איקס, עיגול, משולש (סליחה, להם לא היה את הסמל של מגהץ) החלטתי ש"די" לכתב הירוגליפי מוצפן וניגשתי לפענוח: לגזור ולשמור 1.כביסה ידנית. 2.כביסה אסורה. 3.כביסה ידנית בלבד, בטמפרטורה שלא עולה על 30 מעלות. לא לשפשף ולא לסחוט. 4.מותרת כביסה במכונה, שלא עולה על 30 מעלות. 5.כביסה ידנית עדיפה, אך מותרת כביסה במכונה. יש לכבס בטמפרטורה המצוינת על הסמל. 6.יש לכבס עם כמות מים גדולה, בעיבוד מינימלי. 7. מותרת כביסה עם חומר מלבין (אקונומיקה/כלור) במים קרים. 8. אין להשתמש בחומרים מלבינים. 9. הגיהוץ מותר. 10.הגיהוץ מותר ב 110 מעלות. פריטים המכילים סיבים סינטטיים כמו ניילון, פוליאסטר, אקריליק, אצטט. 11...
מלאת התרגשות מציגה בפניכן את הכתבה שכתבתי בנושא "סגנון גראנג'" והיא עבור הקטלוג של חברת TNT והנה הטקסט שאלה: מה ההבדל בין בורות לחוסר עניין? תשובה: לא יודעת, ולא אכפת לי. הבדיחה הישנה הזו היא אולי הדרך הטובה ביותר להציג את סגנון הגראנג', ולהלן, האח הקטן, החורג, המלוכלך והמורד של הפאנק. אתם כבר לא צריכים להתאים את הקרע בג'ינס לחגורת הניטים, את מעיל העור לחמשת הקעקועים, את האידיאולוגיה למרד בהורים. הגארנג' הוא האפאטיות המושלמת בהתגלמותה, אנחנו לא שמים זין, וזה נראה ממש טוב. המצב הכלכלי הירוד, הנוער הדכאוני, המרירות כלפי ההורים, ההבנה ששנות השמונים כולן היו טעות אחת גדולה בחישוב – כל אלה התנקזו למקום אחד, לשנה אחת, ולסאונד אחד. סיאטל. 1992. נירוונה. אל תחפשו משמעות עמוקה – הסגנון המוזיקלי שסחף את תחילת שנות התשעים לא התיימר לחפש כזאת, להפך, הוא ניסה לברוח ממנה. הצליל המלוכלך, הטקסטים הניהליסטים, ההומור הציני והסמים הקשים – לכל אלה היה מסר אחד, והוא שאין מסר. יש רק את הכאן ועכשיו, ואתם יודעים מה? זה לא נראה רע כמו שזה נשמע. הסגנון המוזיקלי שהטי...
בזמן האחרון נדמה שהסגנון האירופאי קצת דועך. פריטים קשוחים מסורבלים ולא פרקטיים (בדומה ל Raf Simons) ודומיו, נראים פתאום טיפה מיושנים. מצב שני, הסגנון הפשוט והמוכר כמו זה של טומי הילפיגר(Tommy Hilfiger) וראלף לורן (Ralph Lauren) כובשים את ליבם של הגברים. פריטים חובה כמו משקפי ריי בן (Ray Ben), ג'קטי אוניברסיטאות, נעלי רד ווינג (Red Wing), מוקסיני טופ סיידר (Sperry Top-Siders), חולצות גיטמן (Gitman) ממלאים את המלתחות הגבריות ללא הרף. הסגנון האמריקאי הזה נראה גם ביפן. זה התחיל מקנטוקי יסוזו, האחראי ללייבל Van Jacket שיצר אלבום צילומים בשם Take Ivy . האלבום נולד בעקבות הטיול של המעצב לארה"ב בשנת 1965 כאשר ביקר בכמה אוניברסיטאות הגדולות. עשור לאחר פרסום האלבום, הוא הפך לקאלט ורבים עדיין מנסים להשיג את העותקים המקוריים. אין צורך להוסיף שתמונות אלה נתנו השראה למעצבי האופנה, צלמים רבים עשו הפקות אופנה בהשראת האלבום, וכעת גם לא מעט סטייליסטים ו"איט בויז" מתלבשים בדומה לסטודנטים שהונצחו באלבום זה. בימים ההם סגנון הפרפי היה מצביע על שכבה מסוימת של אנשים...
Comments